ביום 5 בנובמבר 2008, אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית  את תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן "החוק"), תיקון, אשר לכל הדעות, אמור להביא לשינוי משמעותי בתפיסת צדדים לסכסוך ביחס לפתרון הסכסוך בהליך של בוררות.
רקע – חוק הבוררות טרם התיקון

חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 נועד לאפשר לצדדים לסכסוך להסכים ביניהם כי בורר שהם בוחרים בו או לחילופין נבחר על ידי גורם אובייקטיבי מקצועי, יפסוק במחלוקת שנתגלעה ביניהם, לאחר שהצדדים קיימו בפניו הליך המוגדר "מעין שיפוטי". במהלכו של אותו הליך, הצדדים הציגו בפני הבורר את טענותיהם והביאו בפניו ראיותיהם. בכך נתן המחוקק לצדדים אוטונומיה לקבוע דרך להכרעה מחייבת הסכסוך, שלא באמצעות בתי המשפט.

יתרונותיו העיקריים של הליך הבוררות הם העובדה כי ניתן לקיימו במהירות, יחסית להליך המתנהל במערכת בתי המשפט, והמסגרת הלא פורמאלית נוחה יותר לרוב המתדיינים. כמו כן, מנגנון הבוררות מאפשר לצדדים לבחור בורר בעל מומחיות או ידע מסויימים אשר יסייעו בידיו לדון בסכסוך שבפניו, שעה שהתמחותם של השופטים בבתי המשפט הינה מוגבלת, והכלים המקצועיים העומדים לרשותם באופן אישי מעטים.

עם זאת, החסרון העיקרי של הליך הערעור היה נעוץ בעובדה כי למעשה, הליך הערעור אינו נתון לערעור. החוק, במתכונתו הקודמת, לא אפשר לצדדים לערער על פסק הבוררות, כמשמעותו של ערעור בפני ערכאות בתי המשפט, אלא העניק לצדדים את האפשרות לפעול באחת משתי הדרכים הבאות:

  1. פנייה לבורר לתקן או להשלים את פסק הבוררות כאשר נפלה טעות סופר בפסק הבוררות או כאשר פסק הבוררות לקוי בעניין אשר אינו נוגע לסכסוך נשוא הליך הבוררות, או כאשר ישנו חוסר בהוראות בפסק הבוררות לעניין פסיקת ריבית, הוצאות הצדדים ושכר טרחה לבאי כוחם.
  1. פנייה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הבוררות כאשר עילות הביטול מצומצמות לרשימה סגורה של עילות אשר פורטו בחוק הבוררות, ואשר פורשו באופן מצמצם מאד על ידי בתי המשפט במהלך השנים. פניה כזו לבתי המשפט אפשרה את ביטולו של פסק הבורר מקום בו חלו פגמים מהותיים בהליך הבוררות (להבדיל מתוכנו של פסק הבורר) או מקום בו תוכן פסק הבורר קיצוני כל כך עד כדי כך שהוא נוגד את תקנת הציבור.

מכל מקום, חוק הבוררות במתכונתו הקודמת, בעיקר לאור הפרשנות אשר ניתנה לו על ידי בתי המשפט, לא אפשר לצדדים לערער באופן כלשהו על פסק הבורר גם מקום בו היה ברור על פניו כי נפלה בפסק טעות משפטית, חשבונאית או אפילו טעות סופר. עובדה זו הותירה את הצדדים לחלוטין בידיהם (ויש שיאמרו – לשרירות ליבם) של הבוררים ולא איפשרה לצדדים לתקן טעויות בפסק גם מקום בו היה ברור כי הפסק שגוי.

בשנים האחרונות התפרסמו מספר פסקי בוררות בולטים אשר הדגישו את האבסורד שבחסינותו הכמעט מוחלטת של פסק הבורר. המפורסם שבמקרים היה פסק הבורר שניתן בענין ארוך נ' כלל, במסגרתו חוייבה האחרונה לשלם לתובע סכום של כמעט מאה מליון שקלים חדשים, מבלי שתהיה לה האפשרות לערער על קביעה זו.

מצב דברים זה יצר אצל המתדיינים הפוטנציאליים רתיעה ממנגנון הבוררות, ובמהלך השנים הלך והצמטמצם באופן משמעותי מספר הסכסוכים אשר הופנו למסלול הבוררות, מה שיצר עומס רב על המערכת המשפטית.

יצויין כי גם החוק במתכונתו הקודמת לא אסר על הצדדים להסכם בוררות לקבוע ביניהם מנגנון ערעור אולם אפשרות זו אינה נזכרת מפורשות בחוק ועל כן מנגנון שכזה כמעט ולא יושם בפועל מיושם בפועל. דוגמא ליישום מנגנון כזה ניתן למצוא כבר מספר שנים במסגרת הבוררויות המתבררות בפני המוסד הישראלי לבוררות עסקית (www.borerut.com). אגב, המוסד הישראלי לבוררות עסקית יוזם בימים אלה מנגנון של בוררות באמצעות האינטרנט, ויתכן שמכך אנו יכולים לקבל רמז על השינוי הבא בחוק הבוררות.

התיקון לחוק

התיקון לחוק בא לאזן בין הענקת אפשרות לצדדים לממש את האוטונומיה שלהם תוך צמצום המעורבות של בית המשפט, לבין הצורך להבטיח לצדדים שלא יגרמו בפסק הבוררות טעות או עיוות דין אשר אינם ניתנים לתיקון.

לפיכך, התיקון לחוק העניק לצדדים להסכם בוררות מנגנון מוגדר מראש לערעור על פסק הבורר, ואשר מטרתו לצמצם את מרווח הטעות של הבורר כאשר הטעות הינה ממשית ונוגעת לגוף הסכסוך. מנגנון הערעור מורכב משתי חלופות: האחת ערעור בפני בורר נוסף והשנייה רשות ערעור בפני בית המשפט. רצון המחוקק הינו להגשים את מטרותיו של הליך הבוררות, להקטין את חששם של הצדדים ממנו ולהביא למיצוי מלא של הייתרונות הגלומים בו לרבות הקלת העומס בבתי המשפט.

תנאי לתחולת התיקון – הסכמת הצדדים

 

יודגש כי כל אחת מן החלופות מותנית בכך שהצדדים הסכימו מראש, במסגרת הסכם הבוררות, על כך שניתן יהיה לערער על פסק הבורר. ללא הסכמה כזו, תמשכנה לחול הוראות החוק כפי שהיו ערב התיקון.

חלופה ראשונה לערעור על פסק בוררות – מסלול ערעור פרטי

התיקון הוסיף לחוק את סעיף 21א הקובע כי הצדדים יהיו רשאים לקבוע בהסכם הבוררות שניתן יהיה לערער על פסק הבוררות בפני בורר מוסכם. במקרה כזה מטיל החוק חובה על הבורר הראשון לנמק את פיסקו (חובה אשר אינה קיימת מאליה בחוק). עוד קובע התיקון כי מקום בו ניתנה לצדדים במסגרת הסכם הבוררות האפשרות לערער על הפסק בפני בורר נוסף הרי שמשניתנה החלטת הבורר הנוסף בערעור, או, לחליפין, משחלף מועד הערעור מבלי שהוגש כזה, הרי שלא ניתן יהיה להגיש לבית המשפט בקשה לביטול הפסק אלא מחמת היותו נוגד את תקנת הציבור או מקום בו נוצרו נסיבות המקימות עילה לביטול פסק דין חלוט של בית המשפט. כמו כן, לא ניתן יהיה להגיש במקרה כזה בקשת רשות ערעור על פסק הבורר (הראשון או בערעור) לבית המשפט המחוזי.

המחוקק כלל בתיקון לחוק תוספת שניה לחוק הבוררות המסדירה את כללי הדיון בפני הבורר הנוסף. כך, למשל, נקבע באותה תוספת כי חלה חובה לתעד את הבוררות בפני הבורר הראשון בפרוטוקול, נקבעו המועדים להגשת ערעור, תשובה לערעור, ערעור שכנגד ולמתן החלטה בערעור. הבורר הנוסף אינו רשאי לשמוע עדים והכרעתו תסתמך על הראיות וכתבי הטענות שהיו בפני הבורר הראשון. הבורר בערעור חייב לנמק את פסיקתו.

חלופה שנייה לערעור על פסק בוררות – ערעור ברשות בפני בית משפט.

התיקון הוסיף לחוק הבוררות את סעיף 29ב' הקובע כי צדדים לבוררות רשאים להסכים מראש על כך שפסק הבורר יהיה ניתן לערער לבית המשפט, בכפוף למתן רשות בית המשפט להגשת ערעור כזה. הסכימו הצדדים כאמור, יחולו ההוראות דלהלן:

  • הבוררות בפני הבורר תתועד בפרוטוקול.
  • הבורר יהיה חייב לנמק את פיסקו.
  • על הבורר לפסוק בהתאם לדין המהותי.
  • ניתן לערער על פסק הבורר רק במקרה של טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין.

במקרה בו הוגש לבית המשפט ערעור על פסק הבורר, לא ניתן יהיה עוד להגיש בקשה לביטולו של הפסק על פי העילות הקבועות לכך בחוק הבוררות. עם זאת, בית המשפט בערעור מוסמך לדון גם בטענות לביטול פסק הבורר לפי עילות אלה.

לסיכום

מיסודו של מנגנון הערעור בחוק הבוררות עשוי להיות אבן דרך חשובה ביותר עבור מוסד הבוררות בישראל. גרסתו המעודכנת של חוק הבוררות הופכת אותו לאחד המתקדמים בעולם המערבי ויש בו על מנת לסלול דרך אחראית ומקצועית להכרעות בסכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. סביר להניח כי תיקון זה יפיג במידה ניכרת את חששם של המתדיינים הפוטנציאליים ממוסד הבוררות ויביא בהדרגה להגדלה משמעותית של מספר הסכסוכים אשר יועברו לבוררות.
מסמך זה אינו בגדר עצה משפטית ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי מתאים בכל מקרה לגופו.הכותב הינו עורך דין המתמחה בליטיגציה בתחום הקניין הרוחני והמשפט המסחרי